מוסחת בקלות


התפזרות היא הטבע שלי, הפרעת קשב וריכוז שכמוני, או כמו שהמחנכת בכיתה א' הודיעה להורי-מוסחת בקלות.

אחרי שנים של תחושות כישלון בילדות, מורה שהבהילה אותי בצורה אכזרית כי בהיתי בעננים ובצמרות העצים שמחוץ לחלון במקום בלוח, אינספור חוויות של משימות שלא נשלמות בזמן הנתון, ילדות ונערות בצל הערות וביקורת מצד המערכת (שאמורה, כך חשבתי לחבק את כלל יושביה), שלא השכילה להבין שכל ההפרעה כולה, היא ביטוי חיצוני ליצירתיות מופלאה, דמיון מפותח ואינסופי המאפשר ראיה תלת ממדית ורחבה, חשיבה מחוץ לקופסה ורעיונאות ואיכשהו הבנתי ,שאם אין אני לי מי לי.... ופיתחתי לי בבגרותי מנגנון שליטה, שמתאים לי בול להשתלטות על הקפיצות, על הדילוגים, לתפיסת ענני הניתוק, ששטים ברוח וקוראים לי למחוזות אחרים, מנגנון שעוזר לי להשקיט את הקשקשת ועוצר לרגע את רכבת המחשבות הדוהרת של התודעה.


מנגנון שליטה שמתאים לי ולאופיי, שאוסף אותי חזרה אלי ואל עמוד השידרה היודע שלי עמוק פנימה, לכאן ועכשיו, לרגע הזה, למקום של שקט. חיבור פנימה כדי שאוכל לתפקד החוצה.

כשאני שם בשקט הזה, נושמת אותו, אני מרגישה חירות וחופש, רגעי שמחה ושלווה, אנחת רווחה, הרגשה נפלאה ויודעת שאני מסוגלת ויכולה לעשות כל מה שרק ארצה .

פיתחתי במקביל גם את שריר השחרור וההרפייה שלי, לא כי אני מוותרת לעצמי, אלא ממקום של יודעת את עצמי, את היצירתיות שלי, כישורי ויכולותיי, ממקום של חוזקות ועוצמות, ישנם דברים שאני יודעת שכדאי לי לשחרר, לוותר ולהרפות מראש, כדי שהכל יתבצע לשביעות רצוני שלי, שביעות רצוני השקטה והיודעת (זאת ממנגנון השליטה שלמעלה....).

הבדל של יום ולילה בין המושלמת שפעם רציתי ושאפתי יום יום להיות, לבין השלמה עם עצמי ועם חיי שאני עכשיו .