עומדת יציבה

כשהייתי ילדה (ביישנית ונחבאת אל הכלים) התבוננתי בעצמי כעל אדם פחדן . פוחדת לעמוד קדימה ,לומר את דברי, לומר שלא נעים לי , שלא בא לי.


בעיקר תפסתי את עצמי כפחדנית בגלל שהתרחקתי מספורט ,משחקים תחרותיים ובטח מספורט אתגרי (בתקופתי זה היה קפיצה על חמור, או התעמלות מכשירים ...). פחדתי לרכב על אופניים , פחדתי לעשות עמידת ידיים, פחדתי לשחות עמוק בים ,לעלות לגבהים ולקפוץ ....

הצטיינתי בקריאת ספרים ,מלאכת יד וציור בשקט בבית.


כשהגעתי לקורס הדרכה של הצופים בגיל שש עשרה פגשתי המון צעירים מכל רחבי הארץ ושם התחלתי לגלות על עצמי דברים מדהימים.


קודם כל שאנשים מעוניינים בחברתי , שנית שכשאני עם תשוקה להעביר ידע או מעוניינת להעביר מסר חשוב ,אין לי שום בעיה לעמוד על במה גדולה מול קהל ולשאת דברים , הובלתי קבוצה , הובלתי גדוד , הובלתי שבט , דייקתי את עצמי , החלטתי החלטות גדולות על עצמי גם אם הורי התנגדו (שכנעתי ! ). גיליתי בעצמי צדדים חדשים ,ועוררתי צדדים ישנים ...


פחדנית לא היתה שם , היה שם אומץ חדש ממכר , האומץ לדעת את עצמי והאומץ לעמוד יציבה בתוך הגילוי .

לימים הפכתי אמא ואז הבנתי בדרכי שלי את המושג 'אמא לביאה' , שזה בעצם , אמא עמוק בפנים יודעת והיא עומדת יציבה בשביל ילדיה , באומץ ,היא הרוח הגבית ,היא ההקשבה , היא לעיתים סופגת את הסערות כדי לחלוק בנטל , היא תהדהד את היכולות של ילדיה , תעצים ותעודד כשקשה , תאיר עם פנס את הדרך החשוכה , נושמת ועומדת יציבה , אמא .


בתור מורה ליוגה ומלווה נשים ,אני מלמדת על יציבה נכונה . המודעות לעמידה יציבה ,כבר נותנת סימן לגוף-נפש שלנו ,אני יכולה , אני יודעת , אני אמיצה , אני חזקה - סימן קטן / גדול / ענק ......



אז מי אמרה שאומץ קשור לאקסטרים ? ללקפוץ מגבהים ? ......היא כבר גדלה והפכה לאישה בוגרת שכבר יודעת שהאומץ הוא לבחור בערכים שחשובים לה , לעשות את מה שמדויק לה ומניע אותה , גם אם הסביבה מרימה גבה, ללכת אחרי האמת שלה , לזרום עם שינויים , להשיג ולשנות את מה שחשוב ולשחרר את מה שלא , להבין את האתגרים ושהם חלק מהחיים ואיך ממשיכים קדימה בצורה הטובה והמיטיבה ביותר.


האומץ לפגוש את עצמה פנים אל פנים מבפנים ולקבל באהבה גם את החלקים הפחות נעימים של אישיותה ולהבין שהם חלק מהשלם שהיא.

אומץ .