תקשיבי לגוף




גוף נפש יחד הם ,חד הם, יצור אחד גופנפש.

כשטוב לנפש, הגוף במיטבו, בצורתו היפה, בחיוניותו המלאה אנרגיה, במלוא הדרו ושיווי משקלו, עומד איתן ויציב אל מול כל רוח שתגיע, בטוח בעצמו וביכולותיו הרבות, זוהר אל מול השמש העולה, מתרפק על רכות השמש השוקעת . אך מה קורה כשהנפש סוערת, פגועה, עייפה, מתוחה, מאוכזבת מתלאות החיים, מעצמה ? הגוף יתן אותותיו, המפרקים, השרירים, העצבים, דמו, ליבו, תאיו הכל ישנה מצב צבירה, תחושת קלילות תתחלף בכובד, מצב מאוזן יתנדנד לטלטול, תקשורת ורהיטות תקבל מצב צבירה של מחנק, סטרס, תקיעות.

נולדנו עם היכולת המופלאה להקשיב לקולות הנפש שלנו , כל מה שנותר הוא להקשיב לה , להקשיב לעצמנו . הגוף הוא הדובר שלה, הוא הביטוי הפיזי של הנפש , הגוף מתקשר איתנו ומבקש שנקשיב מה עוברת הנפש שלנו, בסערה, בטלטול, בהדחקה, בפחד, בסטרס, בחוסר ההקשבה לנו... הוא מזכיר שאיבדנו כיוון, כשהדיוק נשכח, כשאנחנו לא בקצב שביקשנו לנו, עבורנו. הוא מזכיר כשאנחנו לא אמיתיות, מזייפות, גודשות את הסאה בשאיפה ל-השד יודע מה...

עלינו לעצור, להקשיב לו, לגוף שלנו, הדובר של הקולות הפנימיים שלנו, אלו שיודעים באמת מה טוב לנו, קולות הנפש והנשמה שלנו . אם לא נעצור ונקשיב, הוא ידאג שנשמע טוב יותר, יהפוך את הקולות והצלילים, לרעשים, לצרמוניה מחרישת אוזניים, כאבים ומכאובים ,תחושות כובד ואי נוחות, רעשי הנפש פנימה.

הגוף מונה פעימות נפשך, הקשבה זה כל מה שהוא מבקש.